<h1>ראב"ן שו"ת סימן ס"א</h1>
<h2>דף לב:</h2>
ולמה לא תיקנו לומר סדר מלכיות זכרונות ושופרות בתפילת יוצר, משום דתנן [ל"ב:] העובר לפני התיבה ביו"ט של ר"ה השני מתקיע ואמרי' בגמ' טעם דשיני מתקיע דהוא מתפלל תפילת מוסף משום שעת השמד תיקנו כן, ומפורש בירושלמי [שם ה"ח] מעשה אירע פ"א תקעו בראשונה בתפילת יוצר והיו השונאין סבורין שמא עליהן באין ועמדו עליהן והרגום באותה שעה תקנו שלא להשכים ולתקוע אלא עד מוספין, מן גו דאינון חמון להן דקרו שמע ומצלו קרו באורייתא ומצלו ותוקעין אינון אמרין בנימוסיהון הן עסוקין, ואיכא דמפקי לה מהאי קרא שמעה ה' צדק זו קרית שמע הקשיבה (רינוני) [רנתי] זו רינון תורה האזינה תפילתי זו תפלה בלא שפתי מרמה זו מוסף ומה כתיב בתריה מלפניך משפטי יצא דהיינו בתקיעת שופר. וכיון שאמרו חכמים לתקוע במוספין למה אנו תוקעין קודם המוסף, מפני שאמר ר' יצחק [ט"ז:] מפני מה תוקעין ומריעין כשהן עומדין ותוקעין ומריעין כשהן יושבין כדי לערבב את השטן. ובסדר דרב עמרם מצאתי כל סדר התקיעות כמו שאנו נוהגין, ומוספין של אחר התפילה מריעין בלא תקיעה ובלא שברים וכך מנהג בב' ישיבות. ואם תאמר נתקע תחילה מעומד במוספין והדר נתקע מיושב, זריזין מקדימין למצות, וכיון שקרא פרשת המוספין הרי התחיל במוספין ובאותה ישיבה מיד תוקעין ועושין כל סדר תקנת ר' אבהו ויוצאין בהן, ועל אותן תקיעות מברך מפני שיוצאין בהן. וכיון שיוצאין באילו, ואותן שבעומד אינן אלא כדי לערבב השטן וא"צ ברכה, ומשו"ה א"צ [ב]כל סדר לעשות תקנת ר' אבהו. ועוד משו"ה תוקעין סמוך לקריאת התורה משום ברוב עם הדרת מלך, ובקריאת התורה כל הצבור בבהכ"נ והם עיקר התקיעה, אבל אם היו תוקעין עיקר התקיעה מעומד בתפילת המוספין לא היו שם רוב עם לפי שיוצאין ונכנסין, אבל בס"ת אין יוצאין. וכלל התקיעות ל' שבישיבה כנגד מלכיות זכרונות ושופרות, ומוסיפין עליהן עשרה בעמידה, הרי מ' כנגד מ' יום שהיה משה בהר לקבל לוחות הראשונים שלא פסק קול השופר כדכתב [שמות י"ט] ויהי קול השופר וגו' וכתב [דברים ה'] קול גדול ולא יסף ומתרגם ולא פסק, וכנגד מ' יום של לוחות האחרונים כדאמר בפרקי דר' אליעזר [פ' מ"ו] בר"ח אלול תקע משה בשופר ועלה בהר וביוהכ"פ ירד ותקע בשופר להודיע לישראל שיצומו משום ועניתם את נפשותיכם. ולפי שתקע משה בר"ח אלול נוהגין עדיין ישראל לתקוע מר"ח אלול.
<h2>דף לג:</h2>
ולמה לא תיקנו לומר סדר מלכיות זכרונות ושופרות בתפילת יוצר, משום דתנן [ל"ב:] העובר לפני התיבה ביו"ט של ר"ה השני מתקיע ואמרי' בגמ' טעם דשיני מתקיע דהוא מתפלל תפילת מוסף משום שעת השמד תיקנו כן, ומפורש בירושלמי [שם ה"ח] מעשה אירע פ"א תקעו בראשונה בתפילת יוצר והיו השונאין סבורין שמא עליהן באין ועמדו עליהן והרגום באותה שעה תקנו שלא להשכים ולתקוע אלא עד מוספין, מן גו דאינון חמון להן דקרו שמע ומצלו קרו באורייתא ומצלו ותוקעין אינון אמרין בנימוסיהון הן עסוקין, ואיכא דמפקי לה מהאי קרא שמעה ה' צדק זו קרית שמע הקשיבה (רינוני) [רנתי] זו רינון תורה האזינה תפילתי זו תפלה בלא שפתי מרמה זו מוסף ומה כתיב בתריה מלפניך משפטי יצא דהיינו בתקיעת שופר. וכיון שאמרו חכמים לתקוע במוספין למה אנו תוקעין קודם המוסף, מפני שאמר ר' יצחק [ט"ז:] מפני מה תוקעין ומריעין כשהן עומדין ותוקעין ומריעין כשהן יושבין כדי לערבב את השטן. ובסדר דרב עמרם מצאתי כל סדר התקיעות כמו שאנו נוהגין, ומוספין של אחר התפילה מריעין בלא תקיעה ובלא שברים וכך מנהג בב' ישיבות. ואם תאמר נתקע תחילה מעומד במוספין והדר נתקע מיושב, זריזין מקדימין למצות, וכיון שקרא פרשת המוספין הרי התחיל במוספין ובאותה ישיבה מיד תוקעין ועושין כל סדר תקנת ר' אבהו ויוצאין בהן, ועל אותן תקיעות מברך מפני שיוצאין בהן. וכיון שיוצאין באילו, ואותן שבעומד אינן אלא כדי לערבב השטן וא"צ ברכה, ומשו"ה א"צ [ב]כל סדר לעשות תקנת ר' אבהו. ועוד משו"ה תוקעין סמוך לקריאת התורה משום ברוב עם הדרת מלך, ובקריאת התורה כל הצבור בבהכ"נ והם עיקר התקיעה, אבל אם היו תוקעין עיקר התקיעה מעומד בתפילת המוספין לא היו שם רוב עם לפי שיוצאין ונכנסין, אבל בס"ת אין יוצאין. וכלל התקיעות ל' שבישיבה כנגד מלכיות זכרונות ושופרות, ומוסיפין עליהן עשרה בעמידה, הרי מ' כנגד מ' יום שהיה משה בהר לקבל לוחות הראשונים שלא פסק קול השופר כדכתב [שמות י"ט] ויהי קול השופר וגו' וכתב [דברים ה'] קול גדול ולא יסף ומתרגם ולא פסק, וכנגד מ' יום של לוחות האחרונים כדאמר בפרקי דר' אליעזר [פ' מ"ו] בר"ח אלול תקע משה בשופר ועלה בהר וביוהכ"פ ירד ותקע בשופר להודיע לישראל שיצומו משום ועניתם את נפשותיכם. ולפי שתקע משה בר"ח אלול נוהגין עדיין ישראל לתקוע מר"ח אלול.
אירע פה במגינצא מעשה בר"ה של שנת תתק"ה שתקע התוקע ב' פעמים קשר"ק כשורה ובשלישית [תקע] שני שברים והתחיל להתריע, והחזירו מקצת הקהל ואמרו לו תקע שבר א' וסיים, ומקצת אמרו לו תתחיל לראש והתוקע התחיל מראש ותקע ג' פעמים קשר"ק, ובסדר קש"ק תקע כסדר שני [פעמים] קש"ק ובשלישית תקע ד' שברים ותקיעה, והחזירוהו לראש אותם שהחזירוהו בראשונה ותקע עוד ג' פעמים קש"ק, ויחר אף מורי חמי רבי אליקים ואמר אם חכמה אין כאן זקנה יש כאן, מעולם לא ראינו לחזור לראש מפני אלו הדברים ושלא כדין עשו המחזירים אותו, והמחזירים אמרו כדין עשינו, ונתתי את לבי אני אליעזר לדרוש ולתור בדבריהם. ונ"ל כי שלא כדין החזירוהו לראש, ואפרש תחילה את סדר תקיעות כמו שמנו חכמים ואח"כ אבאר את דבריי. תנן סדר תקיעות שלש של שלש שלש, ומפרש בגמרא משלש תרועות האמורות בתורה זכרון תרועה יום תרועה שופר תרועה, וכל תרועה תקיעה לפניה ולאחריה מן הפסוק ותקעתם תרועה הרי לפניה תרועה יתקעו תקיעה לאחריה. וחכמים האחרונים מספקא להו מהו תרועה, מפני שתירגם אונקלוס תרועה יבבא ובאם סיסרא כתב ותיבב ומספקא להו אם ותיבב גנוחי ויליל או גנח לחודיה ויליל לחודיה, הילכך אמרינן דילמא אם סיסרא גנח ויליל ותרועה גנח ויליל הוא ולהכי עבדינן קשר"ק ג' פעמים, ושברים ותרועה אחד הוא דשניהם תרועה נינהו ומשום תרועה דקרא עבדי להו, ולהכי שיעור תרועה כשלשה שברים, והא דאמרינן שיעור תקיעה כתרועה, משום היקיש דקרא ותקעתם תרועה. ואם ותייבב גנח ויליל הוא נפיק בסידרא קמא דהא עבד שלש של שלש שלש, ומשום דמספקא לן דילמא ותייבב גנח לחודיה עבדינן קש"ק תלתא זימני דדילמא תרועה גנח לחודיה והם שברים וקא נפיק בהאי סידרא דהא עבד ג' של ג' ג'. ותו מספקא דילמא יליל הוא ותייבב ותרועה דקרא הוא יליל, לפיכך עבדינן קר"ק ג' זימני דתרועה הוא יליל וקא נפיק בהאי סידרא, והראשונים לאו כלום הם, ולהכי עבדינן שלשתן דלא ידעינן בהאי מיניהו נפיק צריך לעשות כל אחד כסדרו. והאי דעבדינן קשר"ק קש"ק קר"ק ולא היפוך, משום סדר ההלכה דתקין רבי אבהו קשר"ק ומתקיף לה רבינא וכו' ואמרינן דעביד נמי קש"ק ומתקיף לה רב עוירא וכו' ואמרינן דעביד נמי קר"ק. מיהו אותו תוקע שחיסר א' מן השברים לא הפסיד סידרו בכך, דכיון דתרועה (יש בה) [ושברים] שניהם משום תרועה דקרא קא עביד להו, לא פסל את סדרו בכך והוי כאילו התחיל בשבר ונתקל בו שחוזר עליו, ה"נ יתקע שבר אחר ויריע ויתקע דכיון שלא נגמרה התרועה ל"ה הפסק וכאלו נעשה בזה אחר זה דמי, אבל ודאי אם נגמרה התרועה הוי הפסק דכיון דג' שברים אחד הן והופסקו בתרועה הוי הפסק דהוי כתרועה שנחלקה לשנים שאינה כלום וצריך לחזור ולתקוע קשר"ק ולגמור סידרו. אבל ב' קשר"ק הראשונים לא הפסיד שהרי לא שהה בין הראשונים לזה האחרון שיעור שהייה דהיינו כדי לתקוע קשר"ק כולו, ואפילו לר' אבהו דאית ליה שהייות מפסיקות במצות כאשר אפרש, ה"מ בששהה שיעור שהייה כדי לגמור את כולו, וכ"ש לר' יוחנן דל"ל שהייות מפסיקות [במצות כלל דל"ה הפסק. ומנא תימרא דלר' אבהו שהייות מפסיקות ולר' יוחנן לא מפסיקות] מיהא דא"ר יוחנן [ל"ד:] שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא, ומקשינן ומי א"ר יוחנן הכי והא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק בהלל ובמגילה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש אלמא שהיות מפסיקות, ומתרץ הא דידיה דאין מפסיקין והא דרביה ר' שמעון דמפסיקין, ומקשינן והא ר' אבהו הוה אזיל בתריה דר' יוחנן ומטא זמן קר"ש וכי מטא למבואות המטונפות אישתיק בתר דחליף א"ל מהו לגמור א"ל אם שהיתה כדי לגמור את כולה חזור לראש אלמא קסבר ר' יוחנן שהיות מפסיקות, ומתרץ הכי קאמר ליה לדידי לא ס"ל שהייות מפסיקות כדאמרינן בתקיעה לדידך דס"ל דמפסיק אם שהיתה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. וגם על הסדר השני קש"ק שתקע ב' פעמים קש"ק ובשלישי תקע ד' שברים וסיים הסדר אומר אני כי לא הפסיד כלום מכל סידרו, לפי שנחשוב אותו שבר רביעי כאילו האריך בתרועה שהרי שברים תרועה הם, וכיון דהכי התנן תקע בראשונה והאריך בשנייה כשתים אין בידו אלא אחת ה"נ משום דהאריך לא הפסיד ותרועה א' היא. וא"ת ה"מ כשהאריך בא' מן השברים דלא פסל אבל היכא דהוסיף על המניין שמנו חכמים פסל, איברא לא פסל שהרי ציצית עיקר מנינו ד' ציצית ואם הוסיף החמישי לא פסל את הראשונים בכך, דאמר רבא א"ר סחורה א"ר הונא [מנחות מ':] הטיל לבעלת (ח') שלש והשלימה לד' פסולה [משום] תעשה ולא מן העשוי, מיתיבי חסידים הראשונים כיון שארגו בה ג' מטילין לה תכלת ולאחר שגומרין הטלית מטילין שנים אחרים ולא אמרינן תעשה ולא מן העשוי, ומשני אימא כיון שפצעו בה כלומר שהשלימו כל הבגד (על) [עד] ג' אצבעות מטילין לה תכלת ד' ציציות ביחד וליכא תעשה ולא מן העשוי, ומקשינן והאמר ר' זירא היטיל למוטלת כשירה כלומר הטיל ציצית ה' לטלית שיש לה ד' ציציות כשירה וכגון טלית בת ה' כנפים ולא אמרינן תעשה ולא מן העשוי, ומשני רבא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי כלומר כיון דעבר על בל תוסיף בהאי חמישי שמטיל אינו מעשה לפסול את הראשונים, ה"נ האי שבר רביעי אינו מעשה לפסול את הראשונים. ועוד ילפינן מברכת כהנים דאמר רחמנא ג' ברכות ואם הוסיף הרביעית לא פסל את הראשונות, דתניא [ר"ה כ"ח:] מניין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל וניתן רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה משלי כגון ה' אלקי אבותיכם יוסיף וגו' ת"ל לא תוסיפו, ומקשי מינה למ"ד מצות אינו עובר עליהן אלא בזמנן והא הכא (אע"ג) כיון דבריך עברה ליה זמנה וקתני דעבר, ומשני כיון דאילו מתרמי ליה ציבור אחרים הדר מברך ליה כוליה יומא זימניה הוא, ומדשני הכי ולא שני שאני הכא דהפסיד ברכה וצריך לחזור לברך ש"מ דלא הפסיד הברכות ואינו חוזר עליהן לעשותן, ה"נ לא הפסיד הג' שברים בתוספת שבר הד', וכשם שאין ברכה רביעית מפסקת בין ג' ברכות של ברכת כהנים לשים שלום שצריך ש"ץ לומר אחר וישם לך שלום משום שנאמר ושמו את שמי וגו' [מגילה י"ח.], כך השבר הד' אין מפסיק בין ג' שברים לתקיעה שאחר השברים. ועוד דשבר ד' מינא דשברים הוא ולא מפסיק, אע"ג דתרועה מפסקת בין שברים לתקיעה היינו דילמא משום דתרועה (גנוחי) [ילולי] הוא וקא מפסיק ילולי בין גנוחי לתקיעה, אבל שבר ד' שהיא גנוחי לא מפסיק כדאמרי' [סוכה ל"ז:] לא לידוץ אינש לולבא בהושענא דילמא נתרי עלין והוי חציצה בין לולב לערבה רבא אמר מין במינו הוא ול"ה חציצה בין לולב לערבה, ה"נ שבר רביעי לא מפסיק בין ג' שברים לתקיעה. אבל אם פיחת שלא תקע אלא ב' שברים ותקע תקיעה או תרועה צריך לחזור לראש סידרו שטעה בו. מיהו אנן כר' אבהו עבדינן הלכך תקעינן ג' פעמים כל סדר בלי הפסק בינתיים, מיהו אם שהה בין קשר"ק לקש"ק או באמצע קשר"ק לא הפסיד כלום ובלבד שלא ישהה בינתיים כדי לגמור את הקשר"ק וכן לקש"ק וכן לקר"ק, ואם טעה יעשה כאשר פירשתי למעלה. ומה שתיקן ר' אבהו ג' שברים להיות תרועה ולא ד', כנגד ג' תרועות האמורות בפרשה. ולמה קרא אותן שברים, לפי שמשבר את התרועה ומפסיק, ע"א על שם שהוא גנח גנוחי שהוא כעין אנחה ומצינו באנחה שבר שהוא האנח בשברון מתנים [יחזקאל כ"א]. ובירושלמי [פ"ד ה"י] קורא לשברים דקיקים על שם שהן קטנים.
